מופע 5/50 — יום הולדת. באלאגן.

היום יצא שיש לי מופע על יום ההולדת. בסוף מלחמה. אחרי חודש וקצת של מורכבות רגשית. של גבר אמנם, אבל עדיין.
למרות שעבורו שבועות לא מעטים מאז המופע הקודם לא חלה התקדמות ניכרת בהופעה. יש שיגידו את ההפך. הם כמובן צודקים.
אבל נתחיל מההתחלה.

היה לי קשה לוותר על העודה שיום ההולדת שלי חל בשבת שהיא ימי הופעתי בסטודיו. משהו בחיבור הזה היה חזק ממני והחלטי עוד לפני סיום המלחמה שאני רוצה להופיע בתאריך הזה וקיוויתי לטוב ובמקביל כל מה שרציתי זה גם ממש לא להופיע.
גיליתי שאני לא אוהב להטריח. גם כשאנשים רוצים לתת. עדיין החשש מלהטריח חזק. וגם את עצמי אני לא אוהב להטריח. ורגעי הכיף המעטים שיש במהלך הופעה לפעמים מרגישים מועטים מדי כנראה עם כל הטרחה שיש מסביב. והצרות והבעיות.

למשל התאורה:
מרכיב סופר-חשוב-עיקרי במוצר הסופי שאני מדמיין. תאורה חכמה ומדוייקת שיודעת לנוע עם המופע ולייצר מרחב צבע רגשי לקהל. במופע הפעם התאורה החליטה לא לעבוד כמו שהיא צריכה. גיליתי את זה אתמול ובגלל שהמופע היה ביום הולדת נתתי לעצמי מתנה אחת - לשחרר את הדאגות. מה שיוצא אני מרוצה.
בסוף ההופעה אחרי שסידרתי את כל הסטודיו חזרה פתאום מנורה אחת זזה. לחצתי על הכתפור בכיס ששולט על התאורה והנה באורח פלא היא פשוט חזרה לתפקד. מתנה יפה.

שלא לדבר על המוזיקה. שחלקה הגדול פשוט לא עבד. אחרי המופע די מהר גיליתי את הטעות הטפשית מאוד שעשיתי, אבל במהלך המופע הופעתי את רוב הקטעים עם מוסיקה אחרת. ולא המוסיקה הכי מוצלחת, פשוט אלתור על השיר הבא בפלייליסט שלי.
סיוט קל והזדמנות גדולה.

אני בתהליך יצירה שנועד להעביר אותי ממופע אחד למופע אחר. שבו דברים ישנים הולכים ודברים חדשים מופיעים. קחו לדוגמא את התמונה מתוך המופע ששמתי, רגע מקסים שלא היה יכול לקרות אם לא הייתי צריך להעלם רגע מאחורי הקלעים אחרי שגיליתי שאני לא מופיע עם החולצה הנכונה והנה אני יוצא החוצה ויש מופע חדש על הבמה.

השיווק למופע הפעם היה מינימלי. שוב, למה להטריח אנשים לבוא לראות אותי. אבל בגלל שבלי קהל אין מופע עשיתי את המינימום הנדרש בחוסר נעימות מסויים. כיוון שלא רציתי להשאר בכלל בלי אנשים אז ציינתי שיש לי יומולדת.
המכירה הלכה יופי ביום הראשון 4 ימים לפני המופע. הייתי אופטימי. חשבתי על להוסיף מופע נוסף. ואז כמובן מכירת הכרטיסים נעצרה. ביום השלישי שוב נקנו כרטיסים ושקלתי להוסיף את המופע השני שוב. בסוף דשדשתי עם מכירת הכרטיסים עד לרגע האחרון.
מה רציתי? 50 אנשים.

הגיעו יותר. ואז הגיעו עוד כמה שלא קנו כרטיסים ולא ידעתי בכלל שהם מגיעים. היה באלאגן קל. ובתוך כל זה היה אותי עם הבנה שמה שיוצא אני מרוצה. היה הרבה רגעים מצחיקים וטובים. היו הרבה רגעים של נפילת מתח שאחריהם קשה יותר לעלות למעלה. יצאתי מהיום הזה עם הרבה מאוד חומר לעשייה ומחשבה - וזה בדיוק מה שאני מחפש בתהליך הזה.

התחייבתי לעצמי על 50 מופעים בסדרה. 50 מופעים עד שיצא הפרפר סופית. בחלק מהמופעים אהיה זחל ובחלק אולי אגלם גם גולם, אבל אני כאן (ומקווה שגם אתם) בשביל התהליך והגדילה והעובדה שהחלטתי להתחייב על הדרך היא מתנה יפה לעצמי ליום ההולדת.
תודה רבה לכל מי שבא היום. תודה רבה רבה לכל מי שנתן ביקורת והכוונה - מה שאתם אומרים לי נוחת על אוזן קשובה מאוד ורצון בשינוי.

שמבוקי בסטודיו - מעכשיו כל שבת ב-11.
כרטיסים באתר. החל ממחר.