מופע 9/50 — מחשבות על מבנה השבוע לקראת מופע

השבוע המחשבה הבולטת שליוותה אותי היתה התקבעות של לוח הזמנים השבועי.
היות ונכנסתי בחודש האחרון לשגרת מופעים שבה כמעט כל שבת יש מופע התחילה לבצבץ חזרתיות בהתנהלות השבועית שלי.

יום ראשון מתחיל מסיכום השבוע החולף וממשיך באימון.
יום שני אני ממשיך למתאמן, או דוחה את העבודה ההכרחית על המופע.
היות והאימון הוא קריטי לשימור היכולת שלי ושיפור של אלמנטים חשובים למופע אני יכול (או חייב) להרשות לעצמי להתאמן בצורה שאיננה ממוקדת למופע, אלא עובדת על מכלול יכולות שחלקן ימצאו ביטוי במופע.

ביום שלישי מתחילות המחשבות על המופע בשבת. על מנת לברוח שוב טיפה (זה חוזר על עצמו, כי קשה לברוח מהאופי) אני חושב מחשבות ארוכות טווח ומקבל החלטות שאינן רלוונטיות להופעה הקרובה, אלא להופעה ה-50.
השבוע החלטתי להתחיל בטיפול בעיצוב הקיר האחד בסטודיו שעוד לא עבר טיפול אמיתי בשנים שאני נמצא בסטודיו. זה יקרה בשבועיים הקרובים עד להופעה הבאה ויגרור שינויים בכל שאר הסטודיו.

יום רביעי מתחיל לבעבע לחץ. זה יום עם מחשבות על למה אני עושה את מה שאני עושה, בשלב זה ללא תשובות ברורות. אני מצליח להתחזק מהעובדה שחברי הקרובים במקצוע רואים בעשייה שלי השראה - זה לא מעיד כלל על טיב העשייה או טיב המוצר, אלא על העובדה שאני הולך בדרך הנכונה כנראה.
בשיחה עם הליצן החבר הקרוב גילי סיפרתי לו שיש לי 4 צופים בלבד לשבת והוא אמר לי בשמחה:
"יופי, אז יש מופע!".

אני לומד לאט לאט לעשות את המעבר ממופע הרחוב שנהגתי לעשות כל השנים, בהם יש חשיבות גדולה מאוד לכמות הקהל ולאנרגיה שהוא מייצר, להצגה אינטימית בה אין צורך אמיתי בכמות הקהל כי המוצר אמור לעבוד לכל כמות, כמו שצפייה בסרט לא תלוייה בכמות הקהל שצופה איתך יחדיו בקולנוע.

ביום שבת בהופעה הנושא הזה התחדד יותר. מצד אחד היו רגעים נהדרים שלא יכולים להתקיים בהצגה שבה הקהל רק צופה, כמו ילד שהרגיש ממש בנוח לעלות ולספר לכולם על החלום המפחיד שהיה לו בלילה, ומצד שני אני מבין שמה שאהבתי בחופש אילתור של מופע הרחוב לא יכול להתקיים לאורך זמן (או צריך להצטמצם משמעותית) במופע.

יום חמישי ושישי הביאו איתם גם את השאלה של כמות הקהל שתגיע. אני מצליח להתעלם מהסוגייה הלא רלוונטית בשלב זה של העשייה עד יום חמישי ואז זה נהיה קשה יותר להתעלם מרגשות של חוסר הצלחה.
היה בסופו של דבר יותר קהל השבוע משבוע שעבר, עוד משפחה ועוד משפחה והגענו ל30 צופים, שזה מרגיש כבר כמו קהל ולא כמו אסון שיווקי. היתה סבתא אחת, מספר דו ספרתי של מבוגרים וילדים בטווח גילאים רחב והתחושה היתה שכולם הצליחו להנות.

ברמה המעשית השבוע בעיקר תפרתי שיפורים לבגד של המופע שהוא בעצם קסם שמי שראה את אחר מהמופעים האחרונים יודע על מה מדובר. לצערי הרב השעות הרבות שהשקעתי בנושא לא הביאו להצלחה המיוחלת במופע עצמו ואני מעריך שבשבועיים הקרובים עד ההופעה הבא אבלה שוב שעות רבות בתפירה. אני שמח שאני לא פוגש תסכול במקומות האלו, ההבנה שאני בתהליך של שיפור מתמיד עם נסיגה קלה פה ושם ברורה לי.
שנים של הפלות חוזרות ונשנות בלימוד הג'אגלינג נושאות פרי ואני מסוגל להסתכל רחוק קדימה בתקווה ולא לראות את המהמורות הנקודתיות שנקרות בדרכי.

ההופעה הבא היא עוד שבועיים, זה נותן לי טיפה יותר שקט לדעת שיש לי טיפה יותר זמן.
בסוף השבע הקרוב אהיה בכנס אקרו משפחות בסחנה. אם במקרה זה משהו שיכול לעניין אתכם להיות בו (אם יש לכם ילדים התשובה צריכה להיות כן) אז דעו שיש לי קוד הנחה לכרטיסים לפסטיבל, שהוא כיף גדול גדול.